חשיבותם של חיסולי ארכי־טרוריסטים

בעזה ציינו בשבוע שעבר את יום השנה ה־18 לחיסולו של מייסד ומנהיג חמאס, השייח' אחמד יאסין. חיסולו ב־22 במארס 2004, כשלוש שנים וחצי לאחר פרוץ האינתיפאדה השנייה, בא מאוחר מדי עבור 430 האזרחים הישראלים שנרצחו ועוד 2,260 שנפצעו, חלקם קשה, ב־780 פיגועי הטרור שבוצעו באותן שנים בידי חמאס, בהשראתו ולעיתים לפי הנחיותיו הישירות של יאסין.

יאסין נעצר, נשפט ונכלא פעמיים בכלא הישראלי, ופעמיים שוחרר בלא שריצה את מלוא עונשו. בפעם הראשונה - כחלק מעסקת ג'יבריל ב־1985, שבה שחררה ישראל 1,150 מחבלים פלשתינים, ובפעם השנייה - ב־1997, בעקבות כישלון מבצע המוסד לחיסולו של ח'אלד משעל בירדן.

פחות מחודש לאחר חיסולו של יאסין - שהיה חלק ממערכה כוללת שאליה יצאה ישראל נגד חמאס ומנהיגיו - חוסל גם יורשו, עבד אל־עזיז רנתיסי.

חיסולם של השניים עורר גינויים בעולם, ורק בהתנגדות ארה"ב נמנעה מועצת הביטחון מלקבל החלטה המגנה את ישראל על החיסול. אבל גם בישראל נשמעה ביקורת, ואף התעורר ויכוח בשאלת יעילות מדיניות החיסולים, שהיו שטענו שהיא אינה אפקטיבית, ורק מלבה את אש הטרור.

טענה זו מתבססת על חיסול מנהיג חיזבאללה, עבאס מוסאווי, בפברואר 1992. כנקמה ביצעו חיזבאללה ואיראן פיגועי טרור נגד שגרירות ישראל בבואנוס איירס ובניין הקהילה היהודית בעיר, שבהם נהרגו 114 איש. מעבר לכך, את מוסאווי החליף, כידוע - חסן נסראללה.

אבל האמת צריכה להיאמר. מוסאווי לא היה צדיק גדול, וגם לא אויב מסוכן פחות מנסראללה. וחשוב מכך - בניגוד לחמאס, שבו הוסיפה ישראל להכות בלא הפוגה, הרי במקרה של חיזבאללה שיחקה ישראל לידיו של הארגון, נרתעה לאחור, הפסיקה לנסות לפגוע במנהיגיו, ועברה לעמדת מגננה שהביאה עליה את מלחמת לבנון השנייה.

המדיניות הישראלית אומצה בידי האמריקנים, ולראיה - חיסולו של אוסאמה בן לאדן, מנהיג אל־קאעידה, במאי 2011, שהנחית מכה קשה על הארגון שממנה לא התאושש, וחיסולם של מייסד דאעש, אבו בכר אל־בגדאדי, באוקטובר 2019, ושל יורשו, אבו אבראהים, בפברואר 2022.

חיסול מנהיג טרור אינו חזות הכל, והוא לבדו אינו מענה בלעדי. אבל הוא נדבך חשוב במאבק נגדו ודרך יעילה ומוכחת להחלישו, ולמנוע - גם אם באופן זמני - פעולות טרור חדשות. המאבק בטרור הוא מאבק מתמשך, ומנצח בו מי שמחזיק מעמד ומי שאינו נרתע מלהלום באויב. אין היגיון בחיסול מפגע בודד או חוליית טרור בדרכה לעשות פיגוע, אם עוצרים כשמגיעים למתכנני הפיגוע, או למי שהורה על הוצאתו לפועל.

מנהיגי הטרור עושים שימוש במתאבדים, אך יודעים לדאוג היטב לעצמם ולמקורביהם. לכן, חיסולים ממוקדים הם הכרח, מהלך הפוגע בטרור ומחליש אותו, ובעיקר - חוסך בדם. אין להירתע ממנו, אבל יש להבין כי הוא אינו פתרון קסם, שהרי מדובר במאבק מתמשך שבו מנצחים את האויב בעמידה איתנה, בנחישות ובהתמדה.